בפרק 1 הצגנו את מאפייני החסימות. בפרק זה נבחן את חסימת הזריקות השונות, עד כמה הן נפוצות ומדוע, וכן נמנה קווים לדמותם של חוסמים מובילים.
זריקות שנחסמות – כמה ומדוע?
אחוז הזריקות שנחסמות, לפי טווח
כל הנתונים להלן מקורם מ-pbpstats (תודה גילרי), והם מתייחסים לעונה הסדירה של 2019.
5.6% מזריקות השדה נחסמות. מספר נמוך למדי שנראה שיכול להגביל את השפעתה של החסימה על המשחק.
אחוז החסימה משתנה משמעותית בטווחי זריקה שונים – זריקות ל-2 נחסמות ב-8.2% מהמקרים, בעוד שזריקות ל-3 נחסמות רק ב-0.8% מהמקרים. במילים אחרות – 1 מתוך 12 זריקות ל-2 נחסמת בהצלחה, בעוד רק 1 מתוך 125 זריקות ל-3 נחסמת בהצלחה.
גם בחלוקה לקבוצות משנה ניכרים פערים גדולים, ומעניינים לדיון:
באזור הטבעת (RIM, כמטר ומטה מהסל) נחסמות כ-10% מהזריקות.
במיד-ריינג' קרוב (1.2-3.6 מטר מהסל, SMR) נחסמות כ-9% מהזריקות. נתון דומה לאזור הצבע.
כשעוברים למיד-ריינג' הרחוק (3.6 מטר מהסל ועד קשת השלוש, LMR) אחוז הזריקות הנחסמות צולל באופן דראסטי עד ל-1.7% מסך הזריקות.
במעבר מהמיד-ריינג' הרחוק לטווח ה-3 הירידה דווקא מתמתנת ל-0.8% מהזריקות.
מהאמור לעיל עולות מספר נקודות מעניינות לדיון:
אחוז החסימה של זריקה ל-2 גבוה פי 10 (!) מאחוז החסימה של זריקה ל-3. זהו הפרש עצום ומעורר מחשבה. עד עכשיו חשבתי שהבסיס למהפכת האנליטיקס הוא המשוואה הידועה 50%*2<40%*3, כלומר שהזריקה ל-3 פחות מדויקת, אך ההפרש בניקוד הוא כזה שהופך אותה למשתלמת יותר. עכשיו אני חושב שההפרש בסיכון לחסימה יכול להשפיע גם הוא, כלומר זה לא רק הקושי הבסיסי בדיוק הזריקה מטווח ה-3, אלא גם ההבדל ביכולת החסימה של הזריקה.
ההבדל בין קונטסטד לאנ-קונטסטד התקיים בתודעתי הדלה, אבל על האפקט של אפשרות החסימה לא חשבתי, ובטח שלא חשבתי שההפרש יהיה גדול כל כך. הסטטיסטיקה הזו, של פי 10, לבדה, נראית לי ככמעט "מצדיקה את מהפכת השלשות".
ה"נפילה" בין הקטגוריות הינה במעבר בין מיד-ריינג' קרוב לבין מיד-ריינג' רחוק, בעוד שההבדל בין מיד-ריינג' רחוק לבין ה-3 אינו משמעותי כל כך. לדעתי ההסבר לכך הינו כפול:
ראשית המרחק – כלומר הקושי ב"להגיע" לשחקן שעולה לקליעה רחוק מהסל הינו דומה בסמוך לשני עבריה של קשת השלוש.
שנית ניהול סיכונים בהגנה – הבדל הדיוק בין מיד-ריינג' רחוק לבין 3 בדרך כלל אינו מאד משמעותי, אך מאחר והאיום מחוץ לקשת משמעותי יותר מבחינת תוחלת הנזק, אני מניח שההגנה תיתן עדיפות גבוהה יותר לניסיון חסימה של שלשה, מאשר לניסיון חסימה של מיד-ריינג'-ארוך. למעשה, יתכן שצוות האימון דווקא "רוצה" שההתקפה שמנגד תיקח זריקות מסוג זה.
התפלגות החסימות לפי סוג הזריקה
קודם לכן עסקנו באחוזי החסימה של הזריקות השונות, ומהמספרים למדנו על סבירות החסימה בכל אחת מהן. כעת נעסוק באופן שבו החסימות מתפלגות בין סוגי הזריקות השונים. המספרים הללו "גולמו" גם בסעיף הקודם, אבל אני חושב ששווה לציין אותם, בעיקר כדי להדגיש את נפח החסימות על סוגי הזריקות.
95% מהחסימות הן של זריקות ל-2 נקודות. רק 5% מהחסימות הן של זריקות ל-3 נקודות, כלומר מספר החסימות ל-2 הוא פי 18 ממספר החסימות ל-3, וזאת למרות שמספר הזריקות ל-2 גדול רק פי 1.8. מכאן למעשה נובע יחס ה-1/10 שציינו קודם לכן.
החסימות של זריקות ל-2 נקודות נחלקות באופן שונה מאד בין הטווחים השונים – 60% באזור הטבעת, 31% במיד-ריינג' הקרוב, ורק 4% במיד-ריינג' הרחוק, שוב בדומה למה שראינו בסעיף הקודם.
חסימת זריקת 3 מהפינה מול חסימת זריקת 3 מהקשת
אמנם הבנו שחסימת זריקת 3 נדירה מאד בכל מקרה, אבל מקובל לטעון ש-3 מהפינה היא הזריקה היעילה ביותר בכדורסל, ולכן מעניין להשוות את נתוני החסימה בין 3 מהפינה לבין 3 מאזור הקשת.
מבחינת נפח – ה-5% של החסימות של זריקות ל-3 נקודות נחלקים באופן שונה בין העמדות – 3.5% לזריקות באזור מרכז הפרקט, מול 1.5% בלבד באזור הפינה. זה נובע בראש ובראשונה מכך שמספר הזריקות מהקשת גבוה בהרבה ממספר הזריקות מהפינה.
מבחינת סבירות לחסימה – זריקת 3 מהפינה נחסמת ב-1% מהמקרים, בעוד שזריקת 3 מאזור הקשת נחסמת ב-0.7% מהמקרים. ההפרש לא עצום, אבל עדיין מעניין לתהות מדוע "הזריקה היעילה ביותר בכדורסל" דווקא נחסמת יותר מאחותה הנחשבת לפחות יעילה.
ראשית, יש אפשרות שיתרונה הגדול של ה-3 מהפינה, המרחק הקצר בינה לבין הסל יחסית לאחותה מהקשת, הופך לחסרון בכל הקשור לאפשרות לחסימה. כלומר, המרחק בין אזור הסל לבין הפינה קצר יותר מאשר בין אזור הסל לבין מרכז הפרקט, על כן למגן דווקא קל יותר להגיע בזמן לפינה מאשר למרכז הפרקט, ומכאן שהסיכוי לחסימה מוצלחת עולה.
אבל אם אכן כך מדוע השלשה מהפינה נתפסת כעדיפה על שלשה מהקשת? מהו יתרונה של השלשה מהפינה "שמקזז" את חסרונה בכל הקשור לחסימות?
אני נוטה להאמין שהיתרון הנ"ל קשור לקאץ'-אנד-שוט. לא בדקתי, אבל אני מניח שאחוז זריקות הקאץ'-אנד-שוט מתוך סך כל הזריקות מהפינה גבוה יותר מאשר אחוז זריקות הקאץ'-אנד-שוט מתוך סך כל הזריקות מאזור הקשת. יש מעט מאד מקרים שבהם התוקף מכדרר עד לפינה ועולה משם לזריקת שלוש, בעוד שבהחלט יש מקרים שבהם הוא עולה לפול-אפ-3 מאזור הקשת. ואני מניח שזריקות הקאץ'-אנד-שוט מדויקות יותר מאשר הפול-אפ-3 במידה שמקזזת, ואף למעלה מכך, את חסרונה בהיבט החסימה.
אפשר להמחיש את ההבדל כך: כשהארדן עולה לפול-אפ-3 הסיכוי לחסום אותו הוא 0.7% והוא אכן נמוך יותר מהסיכוי לחסום את טאקר הממתין בפינה, העומד על 1.0%. אבל – אם לא חסמנו אותם, והרי הסיכוי שנחסום אותם נמוך מאד בכל מקרה, הסיכוי של טאקר לקלוע גבוה יותר מהסיכוי של הארדן.
היבט נוסף, גם אם בנפח זריקות זעיר, ולכן עם השפעה מוגבלת, הינו "זריקות סוף רבע", כלומר השלשות הנואשות שזורקים כשהשעון כבר נגמר, או פול-אפ-3 מאזור החצי נוסח לילארד נגד אוקלהומה. הזריקות האלה נחשבות לצורך הסטטיסטיקה כשלשות מאזור הקשת, ואני חושב שהן מתאימות להסבר שפיתחנו בפסקה הקודמת – ברור שקשה מאד לחסום זריקות כאלה, אבל דיוקן נמוך מאד, ולכן הן פחות מאיימות משלשה מהפינה.
עכשיו, כשאנחנו יודעים שרק 1 מתוך 125 זריקות לשלוש נחסמת בהצלחה, אנחנו יכולים להתענג על חסימות כאלה עוד יותר.
שוב נציין את הארדן המיירט את דורט באזור מרכז הפרקט
ולאחר מכן נראה את אוברה המעופף חוסם לא רחוק מהפינה
בסיכומו של דבר, אני נוטה להאמין שאפשר לייחס חלק מהפופולריות של זריקת ה-3 לכך שהיא כוללת היבטים ההופכים אותה לקשה לחסימה, ובהם המרחק הגדול יחסית של השומר מהמגן, והעובדה שהכדור משוחרר בנקודה גבוהה יחסית ולכן מגיע מהר יחסית לגובה רב.
אפשר לתהות מה כאן הסיבה ומה המסובב – האם הקושי בחסימה היה בין הגורמים שהביאו למהפכת השלשות או שמה ההפך הוא הנכון, ומהפכת השלשות התרחשה כתוצאה ממגוון סיבות אחרות, ויכולת החסימה הפחותה של השלשה היא רק תוצר לוואי שלה? אני כמובן לא יודע, אבל אני מאמין שקיים קשר בין שני הדברים, ויהיה מעניין לראות אם המשך גידול באחוז הזריקות ל-3, ככל שיהיה כזה, ילווה בשינוי במספר החסימות הממוצע במשחק.
***
חוסמים – קווים לדמותם
סטטיסטית
מתוך 529 שחקנים ששיחקו בעונת 2020, כך על פי בסקטבול רפרנס, רק 1 מתוך 10 שחקנים לא חסם כלל. רוב השחקנים – 2 מתוך 3 – חסמו פחות מחצי חסימה למשחק (הפלח הכתום בגרף שלהלן), 1 מתוך 6 שחקנים חסם בין חצי חסימה לחסימה אחת למשחק. 1 מתוך 20 שחקנים בלבד חסם בין חסימה לחסימה וחצי למשחק, 1 מתוך 50 שחקנים חסם בין חסימה וחצי לשתי חסימות למשחק, ורק 1 מכ-100 שחקנים חסם למעלה משתי חסימות למשחק, והם ווייטסייד, ברוק לופז, דייויס, ג'ונתן אייזק ומיילס טרנר.
מכך אנו למדים שלמעשה כל שחקן מסוגל לחסום, אך מעטים הם השחקנים שמרבים לעשות זאת. ניתן לייחס זאת לעמדתם וסגנון משחקם של השחקנים, כמו גם לתכונותיהם הפיזיות.
חלוקה לעמדות
למעט ג'ונתן אייזיק, כל החוסמים המובילים בליגה הינם סנטרים.
רק רגע, מעדכנים אותי באזנייה שדייויס מגדיר את עצמו כ-PF. או.קי, לא נריב עם סופרסטאר ושחקן חופשי שיתכן ויבקש לחתום בספרס… ובכן, 3 מהחוסמים המובילים בליגה הינם סנטרים, ו-2 PF-ים.
רק רגע, מעדכנים אותי באזנייה שאין לספרס מקום מתחת לתקרה להחתים את דייויס… ובכן, כפי שהסברנו קודם לכן – למעט אייזיק, כל החוסמים המובילים בליגה הינם סנטרים 😉
גם כשגולשים במורד הטבלה התמונה נותרת בעינה – רק 3 מתוך 50 המובילים בטבלת החוסמים למשחק אינם סנטרים או PF-ים, ואחד מה-3 הוא קובינגטון ש"כיהן" כביג בסמולבול היוסטוני.
זה כמובן טבעי מאחר וחלק מתפקידם של הביגז הוא לסגור את הצבע בפני חדירות מבחוץ, ומכיוון שהם, ברובם, מתאימים יותר מבחינה פיזית לביצוע חסימות.
תכונות פיזיות
גובה ואורך
ככל שהשחקן גבוה יותר וארוך יותר כך הוא מסוגל להגיע לנקודה גבוהה יותר, ולכן "השטח האווירי" שבו הוא מסוגל ל"יירט" את הכדור גדול יותר. וככל שהשחקן מסוגל להגיע גבוה יותר, כך יש לו יותר זמן להגיע לכדור לפני שיצא מהישג ידו, ולכן הוא יכול לחסום גם אם קפץ מאוחר יותר, או אם המרחק שלו מהתוקף גדול יותר.
כפי שניתן לראות בשרטוט לעיל, סטף יכול ל"כסות" רק את תחילת מסלולו של הכדור ולכן משך הזמן/מרחק הרלבנטי הינו קצר, בעוד מנוט בול, למשל, מכסה חלק גדול יותר מהקשת, ולכן גם משך הזמן/מרחק הרלבנטי מתארך. סדרי הגודל בתמונה כמובן לא מדויקים, אבל אני מניח שהנקודה ברורה.
מנוט בול היה כמובן מקרה קיצוני, אבל זה לא מקרה ששחקנים גבוהים וארוכים מככבים בסרטוני היילייטס של חסימות.
יכולת ניתור
תכונה נוספת שמשפיעה על ה"טופוגרפיה" ששורטטה לעיל הינה יכולת הניתור, וזאת לפי המשוואה ההופסית הידועה של ניוטון – "אורך + יכולת ניתור = עוד אורך".
יכולת הניתור "מאריכה עוד יותר" שחקנים ארוכים ממילא – שימו לב לגובה כף היד של ג'קסון הייז המגיעה לחלקו העליון של הלוח.
יכולת הניתור גם "מאריכה" שחקנים קצרים יותר, ואפילו בזקנתם.
לעתים גם שחקן נמוך יפתיע – קבלו בבקשה את החוסם אייזיאה תומאס על כל 175 הס"מ שלו.
הכי יפה, לדעתי, שחקן נמוך חוסם שחקן גבוה. מחיאות כפיים לדי-ווייד.
ובאדיבות הגולש Jefffoster10, גם מאגסי באגס חוסם את פטריק יואינג! (כן, גם אני חשבתי בהתחלה שג'ף מתלוצץ)
***
בפרק 3 נתהה מדוע אין "דיבור" על החסימה, ונבחן את השפעת החסימה על המשחק.
תודה.
רק התחלתי לקרוא, אבל רוצה לציין שגם זריקות שנחסמות "נחשבות" באחוזי הקליעה, כלומר כהחטאה. לכן הנימוק של 50% מ-2 לעומת 40% מ-3 לא משתנה בגלל החסימות. הן כבר מגולמות בתוך ה-50% מטווח ה-2.
תודה ינון, האמת שלא ידעתי, וזה בהחלט הגיוני לשקלל את הזריקות החסומות כהחטאות.
.
הנקודה העיקרית שהתכוונתי אליה הייתה שזריקה משלוש נחשבת כמדויקת פחות מזריקה ל-2 בגלל הטווח, גם ללא קשר להסתברות לחסימתה, ושעל ה"תוספת" הזו, של ההסתברות ה"הרבה יותר גבוהה" לחסימה, בכלל לא חשבתי קודם לכן.
נכון, זה מה שגם אני רציתי לומר
מעולה!
צחקתי בקול.
שים לב שחסימות של נמוכים על גבוהים מתרחשות בדרך כלל (מטבע הדברים) עוד לפני שהכדור ממש עוזב את היד של הגבוה. המתקטננים יכולים לקרוא לזה חטיפה במקום חסימה…
מעניין מאוד, תודה רבה. אני חושב שקבוצות נמנעות מחסימות על שלשות מהחשש לפאולים בזריקה שיכולים להוביל ל-3 זריקות עונשין. מיטשל רובינסון למשל עושה המון חסימות אבל גם המון עבירות – 121 עבירות בזמן הזריקה העונה לעומת 119 חסימות. בהתחשב באחוז הממוצע בליגה אז 3 זריקות עונשין הן 2.31 נקודות בסוף פוזשן, ככה שמאוד לא משתלם להסתכן במרחק הזה.
לא נמנעים מלחסום שלשות זה פשוט קשה יותר.
נקודה מצוינת, שלא חשבתי עליה, תודה רבה רועי.
.
נדמה לי, לאור ההערה של גילרי, שאפשר לומר שהקושי הגדול יותר בחסימת שלשות בא לידי ביטוי, בין השאר, בכך שהסיכון לעבירה גבוה יותר (השחקן המגן מזנק בעוצמה גבוהה ואז "נתקע" בשחקן הזורק, או מגיע שבריר שניה מאוחר יותר ופוגע בידו של התוקף במקום בכדור, וכו'), ולכן התוחלת של ניסיון חסימה כזה פוחתת.
.
עוד נקודה בהקשר הזה – אני מניח שרוב השחקנים שזורקים שלשות הם גם קלעי עונשין טובים, כלומר שממוצע אחוזי העונשין בקרב השחקנים שמרבים לזרוק שלשות גבוה יחסית לממוצע בליגה. אם אכן כך, תוחלת הנזק מביצוע עבירה על שלשה גבוהה יחסית לביצוע עבירה על ביג ממוצע באזור הצבע.
דוגמא (קיצונית, כדי להמחיש את הנקודה):
כשאתה מתלבט אם לנסות לחסום שלשה של סטף, מצד אחד אתה יודע שהוא קולע מצוין משלוש (43.5% בקריירה), אבל מצד שני אתה יודע שהוא על 90.6% מהעונשין בקריירה. אז אם תימנע מעבירה, תוחלת הנזק היא 43.5%*3=1.305 נקודות, אבל אם תעשה עבירה, תוחלת הנזק היא 90.6%*3=2.718 נק'. זה הבדל של כמעט פי שתיים. לכן כשחושבים על זה ככה, בהחלט צריך להתאמץ להפריע לו בזריקה, אבל בשום מקרה לא לעשות עבירה.
במקרה של ג'אבל מגי למשל, כשאתה רוצה לחסום אותו בצבע, אתה יודע שהוא קולע ב57.8% ל-2 (מניח שרובן בצבע), ו-59.2% מהעונשין. אז אם תימנע מעבירה תוחלת הנזק תהיה 1.156, ואם תעשה עבירה תוחלת הנזק היא 2*59.2%=1.184. ההפרש כאן הוא זניח,, ולכן ניזהר פחות בכל הקשור לעבירות על ג'אבל, בצבע, בהשוואה לסטף משלוש.
אולי זה גם תלוי באיך אתה מגיע לחסימה. כמה שלשות הן אחרי שאתה רודף אחרי השחקן דרך חסימות או מגיע אליו באיחור לעומת כמה מיד-ריינג'ים/תחת הסל שהם כאלה?
זה מה שהופך שלשה לקשה לחסום. שלשות הן לרוב זריקות פתוחות. אנשים לא לוקחים אותן כיש עליהם שומר – הם צריכים את המבט הפנוי.
מסכים, נקודה חשובה.
מיקי המסקנה העיקרית (ודי יכולנו לחזות אותה מראש) היא שזריקות נחסמות בעיקר בסביבת הסל. אני מניח שבדיקה יותר מקרוב תגלה שחסימות המיד -הקרוב הן בעיקר כאלו שבטווח בין 1-2 מטר מהסל.
הסיבה לגבי היעילות של השלשות מהפינה קשורה גם למה שאמרת (בעיקר קאץ' אנד שוט) אבל גם לזה שהן פוט קרובות יותר.
מסכים לגמרי.
אני חושב שיש עוד נקודה די בולטת להבדל בין זריקות רחוקות וקרובות –
רוב החוסמים הם השחקנים הגבוהים, והם נמצאים בסביבה של הזריקות הקרובות…
אפשר כמובן להוסיף עוד הרבה כיוונים והשערות –
שחקן שקרוב לסל ינסה לזרוק בוודאות הרבה יותר גבוה משחקן על קשת ה3
גם כי שם האחוזים גבוהים יותר, וגם בגלל שיותר קשה למסור מאזור הסל:
– כי זה שחקנים גבוהים שלרוב מוסרים פחות טוב
– כי השחקן הגיע בתנועה ויותר קשה למסור לכיוון ההפוך
– כי יש סביבך יותר שחקנים שחוסמים מסירות
בגלל ששחקן עם הכדור שקרוב לסל ינסה לזרוק באחוזים הרבה יותר גבוהים משחקן עם הכדור על קשת ה3,
ההימור בניסיון חסימה הרבה יותר נמוך, והיכולת לצפות את המהלך של השחקן הרבה יותר גבוה ומוקדמת ולכן יותר משתלם לנסות לחסום.
תודה רבה קורא קבוע – לא בדקתי את הנתונים הללו אבל התובנה ששחקנים בתוך הצבע ייקחו זריקה (על חשבון מסירה) באחוזים גבוהים יותר מאשר שחקנים מחוץ לצבע נראית לי הגיונית מאד.
ואם כבר משערים השערות 🙂
לגבי היעילות של שלשה מהפינה –
אולי היא גם יעילה יותר כי שומרים עליה פחות טוב?
ואולי שומרים עליה פחות טוב, בגלל ששמירה עליה מוציאה מגן מאזור המשחק,
ולכן עדיף להמר יותר על הזריקה כדי להגן יותר על שאר המגרש?
דווקא את ההשערה הזאת יש כאן כאלו שידעו לבדוק –
האם בשלשות מהפינה, השחקן המגן רחוק יותר בממוצע מאשר בשלשות מהאמצע? (למרות שהן קרובות יותר לסל!)
השערה יפה – נראית לי בהחלט הגיונית.
תודה, מחקר יפה
אני מניח שרוב החסימות קרובות לסל, כי שם יותר צפוף וכמו כן יש שם שחקנים גבוהים יותר שמחפשים חסימות.
על קשת השלוש בדרך כלל א שומרים כל כך צפוף וצמוד.
שלשה מהפינה היא קרובה יותר ולכן האחוזים גבוהים יותר, ואולי גם ההגנה קצת פחות נותנת תשומת לב לפינה ביחס לאמצע הקשת
תודה שחר, מסכים עם כל הנקודות.
.
בנוגע לאחרונה – נראה לי שזה קשור למה שקורא קבוע ציין בתגובה 6, כלומר זה נראה פחות עניין של תשומת לב (כי גם המגינים והמאמנים יודעים שזו זריקה קטלנית), ויותר עניין של עלות/תועלת – ה"יציאה" לחסימת שלשה מהפינה "פותחת את הצבע" כך שגם היא נתפסת כקטלנית.
מאוד מעניין, תודה.
עוד נקודה קטנה בקשר לשלשות בפינה – על פי רוב, השלשה מהפינה מגיעה כתוצאה מפעילות התקפית בצד אחד של המגרש, מה שגורם להגנה להתמקד באותו צד, ואז הכדור עובר לשלשה בפינה הנגדית.
נקודה יפה, תודה חיים, נדמה לי שזו זווית נוספת לתגובה 6 – בצדדים "השמיכה קצרה יותר" – וזה בא לידי ביטוי גם בהעברות כדור מצד לצד.
אכן המשך של תגובה 6.
ברגע שקורה מהלך התקפי שמאלץ עזרה ההגנה צריכה להחליט איך לעשות את זה. הדרך הכי נוחה לרוב היא להשאיר פנוי את השחקן הכי רחוק, מכיוון שאז יקח להתקפה יותר זמן להגיע לשם, והשחקן הכי רחוק הוא זה שנמצא בפינה הנגדית. החיסרון בזה הוא השחקן הפנוי בפינה וזה שהרבה פעמים הכדור יעשה את המרחק הזה יותר מהר משחקני ההגנה.
יוסטון של דריל מורי הייתה עם מודעות סטטיסטית עמוקה, ולכן הם העדיפו להביא את העזרה מהשחקן הקרוב ולא מהפינה הרחוקה, כמו שניתן לראות כאן – https://hoops.co.il/?p=201432
[…] אז כן, לפעמים חסימה אחת, ברגע הנכון, עושה את כל ההבדל בין שתי הקבוצות, בין שאגות השמחה של הצד המנצח, לבין מבטו היוקד של הצד המפסיד. אבל כמה פעמים זה קורה? עד כמה משפיעה החסימה על תוצאות המשחק? על כך, ועוד, בפרקים הבאים. […]
אחלה פרוייקט מאנו, תודה רבה
(ספק אם יואינג באמת נחסם, הוא עדיין היה בתוך ההטעייה ולא זרק. אבל למה לקלקל כזה רגע…)
מעולה חבר.
מרתק והרבה נקודות למחשבה.
כרגע חסימת זריקות מרחוק זה בגדר היילייט. זה גם היילייט שנראה טוב.
אני לא בטוח שזה שיטתי עדיין אבל עם שינוי המשחק זה משהו שמאמנים ושחקנים כנראה עובדים עליו. השלשות הארוכות של קרי ולילארד נראו בהתחלה כמו איזשהו סיכון מטורף, עד שהם שיכללו אותן.
כנראה שמגנים ייצטרכו עכשיו לשבת ולראות סרטים של גארדים ולהבין מתי הם מטעים ומתי צריך לקפוץ ולחסום אותם. כי עם חסימת זריקות מרחוק הסיכון שלך הוא גם שעבדו עליך. ואם זו הייתה הטעיה – צריך להבין מאיזה צד מגיעה פריצה פנימה של שחקן כדי להתאושש ולתפוס אותו.
מדע…
***
ואם כבר היילייטס:
מיצ'ל רובינסון (שצוין מעלה) מגלה ממש יכולות בלתזמן ריצות החוצה. תראה את המהלך הפותח בלקט (מקום 10). חושב שראיתי עוד כמה כאלו שלו. יותר מכדי שזה יוכל להיחשב ל"פוקס".
https://www.youtube.com/watch?v=vF1T1c7HCnk
יש לו גם יכולת (כשחקן בגובה של 2.15 בערך) לרוץ אחרי גארדים. גם זה במהלכים שם. נראה את שאק שומר ככה על הפרימיטר.
ואם אתה מחליט לראות את שאר המהלכים תעקוב אחרי התוצאה בכל אחד מהם. מסכנים הניקס.
***
עוד שחקן שקלט איך חוסמים ג'אמפרים ומאז שהוא עבר קבוצה כמות החסימות שלו עלתה דרסטית:
https://www.youtube.com/watch?v=-b5zJCvaJxw
מפתיע, לא?
בנוגע לחסימת שלשות – מסכים לגמרי, כרגע בגדר היילייט נדיר, ובהחלט סביר להניח שעובדים על זה, אבל – הטופוגרפיה היא כזו שזה כנראה ימשיך להיות קשה, כמו שגילרי אמר, וכרוך בסיכון גבוה לעבירות, כמו שרועי אמר, כך שלדעתי התקרה שלהן די מוגבלת, ועדיף יהיה לנסות לשבש את הזריקה או לחטוף אם המגן מצליח להגיע מספיק קרוב (יעבוד יותר טוב על פורוורדים מאשר על גארדים זריזים שאם לא תיתן להם מטר יעברו אותך בדרך לצבע)
.
בנוגע להיילייטס – הרסת הכל! הכל!
.
ראשית – יש לי עדים (בני 8, אבל בכל זאת) שהחסימה המופלאה הזו של מיטשל רובינסון הוכנסה עוד קודם לכן לפוסט של מחרתיים, ולכן תביעתך לקבל זכויות יוצרים ותמלוגים עליה נדחית על הסף! למזלי שלחתי אותה כחלק מהפטנט למשרד הפטנטים בז'נבה, כך שאני ממליץ לך לוותר מראש על התביעה
😉
שנית – זוכר את רשימת 50 החוסמים המובילים למעלה? זוכר שאמרתי שרק שלושה מהם אינם סנטרים או פאור-פורוורדים? זוכר שציינתי רק את קובינגטון? אז ככה – ראיתי את קובינגטון, וזה הגיוני כי הוא שומר מצוין, ארוך ושיחק כביג, אז אמרתי שאציין את שמו. השני ברשימה היה איגי, וזו הייתה הוכחה נוספת למצוינותו של השחקן הזה שאני כל כך אוהב, והזדמנות טובה להלל אותו, אבל השלישי… אוי-ווי-זמיר… השלישי היה אנדרו וויגינס… מה יכולתי לעשות? הרי אם הייתי מציין אותו, ועוד לשבח, ועוד בהקשרי הגנה, קוראינו היקרים היו מפסיקים לקרוא מיד את הפוסט (ובצדק!!!). כמדען אמיתי הבנתי שאין לי שום ברירה אלא להטות את המחקר, להעלים את העדויות, להסתיר את החרפה, להימנע מלציין את השניים האחרים ולהסתפק רק בקובינגטון לבדו. וזה עבד! כמו שעון זה עבד! עד שחשפת את האמת המרה… מה נעשה עכשיו? מי ימשיך לקרוא? רק אוהדי גולדן סטייט??? תרשום לעצמך, ליום כיפור הבא, יש לך על מה להכות על חטא!
;-))))
לגבי חסימת זריקות מרחוק – לא יעבור עוד הרבה זמן עד שנקבל איזשהו דניס רודמן של חסימת גארדים. איזה אחד שיינתח את עווית הפנים של הארדן כדי להבין אם הוא מטעה או באמת מתכוון לזרוק, כאילו שהוא משחק איתו פוקר.
הדניס רודמן חסימת גארדים בטח יהיה גם שרוט קשות וייסתבך בכל מיני דברים הזויים.
***
מצטער על ההיילייטס ההורסים שהבאתי. כולם אומרים לי שאני "חתיכת הורס". אני מעדיף לשמוע את זה כ"חתיך הורס". אני מקווה מאוד שבפוסט מחר תציין אותי כי אחרת באמת נצטרך לפתור את זה בבית משפט. או בדו קרב של ריקודים/שירה/מבטים. תגיד לי במה אתה טוב כדי שאוכל לבחור אחד אחר.
***
החוזה של גורדון הייווורד הוציא את העוקץ מבדיחות אנדרו ויגינס לפחות עד שתתחיל העונה.
אם בתחילת העונה ייתגלה שבג"ס לא פצועים אנדרו ויגינס הוא לכל היותר שחקן ספסל ו/או שג'ורדן הצליח פעם אחת לראות את הערך בשחקן אחר (ב"הריקוד האחרון" הוא הראה שזה די קשה לו) אז נוכל לחזור לצחוק על ויגינס.
***
אני חילוני גמור ואשתי הדתל"שית עדיין צמה ביום כיפור.
אז אני כבר נענש – כי לי נשאר לרוץ אחרי הילדים.
אולי דו קרב חרוזים?
:-)))) 👍🏼👍🏼👍🏼
מעולה. מעלה הרבה מחשבות,
נראה לי שבצבע יש ליותר שחקני הגנה אפשרות לבוא לחסום, מבחינת המרחק לשחקן הזורק, כולל מצדדים שהוא לא רואה, לשלשה מהפינה מקסימום 2 שחקני הגנה יוכלו להגיע. והם בזוית שהתוקף רואה אותם.
יפה מאד, לא חשבתי על עניין זוויות הראיה. ממש נכון. תודה גולן.
הרבה חסימות באות באזור הסל מהשחקן שבא לעזור בהגנה
עזרה כזאת לרוב לא קיימת מהשלוש.
מעולה נאם הד ונאם (ולהיפך)!!!
תודה גדולה
😃😉
ראוי להזכיר את שיני החסינות (עונה סגירה – לא זוכר שיאני הפלייאוף):
ממוצע למשחק בקריירה: מארק איטון – 3.5.
ממוצע למשחק בעונה: איטון – 5.68.
מספר חסימות בקריירה: החלום (לא זוכר מספר).
מספר חסימות בעונה – איטון (לא זוכר כמה).
מספר חסימות במשחק: אלמור סמית – 17.
לגבי הפלייאוף אאל"ט החלום מחזיק בשירי ממוצע למשחק בקריירה ומספר חסימות בקריירה.
*שיאי החסימות ולא שיני החסינות.
תודה ציפור. ניגע בזה מעט בהמשך, רק אומר שמתקיימת מעין חלוקה בסיסית בין "חוסמים מקצועיים", שחסימתם אומנותם, כמו מנוט בול למשל, לבין שחקני הגנה אדירים, שהם גם חוסמים מוצלחים, כמו החלום או דייויס, ושהקורלציה בין שתי הקבוצות לבין הישגים קבוצתיים, להבדיל מאישיים, שונה לחלוטין.
טיפוסי לנגן אדיר שגם חוסם גדול הוא מארק איטון שהוא והחלום אחראים לעיקר שיאי החסימות, וזה בגלל שבזמן וילט וראבל לא נרשמו חסימות רשמית. ממה שכן נרשם לא רשמית לווילט 8.8 חסימות למשחק ולראסל 8.3.
*טיפוסי למגן אדיר.
תיקון והשלמות:
שיא ממוצע חסימות למשחק בעונה הוא 5.56.
השיא המקביל בפלייאוף הוא 5.8 של בול ואיטון כשבול עוד זאת בחמישה מש' (לא יודע בכמה משחקים בול עשה זאת).
שיא מספר החסימות בעונה הוא 456.
שיא מספר החסימות בקריירה בעונה הסדירה הוא 3,830.
שיא ממוצע חס' למשחק בפלייאוף בקריירה הוא 3.26 (איטון שני עם 2.84).
שיא מספר החסימות בפלייאוף בקריירה הוא 568 של דאנקן (2.6 למשחק – ראשון בעמדה 4 וגם בעונה הסדירה הוא ראשון בעמדה עם 2.4 כשנאנס שני עם 2.2 הסדירה ו-2.1 בפלייאוף).
שיא מספר החסימות לפלייאוף אחד הוא 92 של החלום בעונת האליפות הראשונה.
שיא מספר החסימות למשחק פלייאוף אחד הוא 10 של איטון, החלום וביינום.
שיאי הגמר[ים] (לא מצאתי ממוצע למשחק): מספר חסימות בקריירה – 116 של כארים, בפלייאוף אחד – 32 של היסוד הגדול ב-2003, במשחק אחד – 9 של הווארד ב-2009.
גם בול חסם 5.8 למשחק בפלייאוף אחד בחמישה משחקים.
[…] הקודמים (1,2) תיארנו את מאפייני החסימות, החוסמים, והזריקות הנחסמות. […]
כאן שיאי ממוצעי חסימות למשחק:
https://www.basketball-reference.com/leaders/blk_per_g_career.html
מעניין מאוד מיקי! והתגובות גם כן.
.
מצטרף לעניין הטירוף שאי אפשר לחסם זריקות ל3 בגלל העבירות שנסחטות.
אם פעם זה עוד היה סביר, היום אי אפשר כבר לחסום…וזה לא רק הארדן..זה כל הליגה כבר…העובדה שהשחקן הזורק יכול לזרוק את עצמו לעבר המגן ולסחוט עבירה מ3 היא פשוט מייאשת….
אניי לא יודע מה הנתונים על האחוזים של constested (איך בעברית?) זריקות, אבל יש מצב שצריך לוותר על הנסיונות האלה…
.
ובעניין הזריקות מהקו גם כן מצטרף לזה שההמגנים נמשכים כמה שיותר לצד השני שבו הכדור נמצא…עוד צעד ועוד צעד כדי להיות מוכנים לעזרה..וכשכדור מגיע לזריקות מהקצה זה קשה לסגור…בשונה מכל מקום אחר על הקשת
[…] הקודמים (1 ,2 ,3) הצבענו על מאפיינים וסוגים שונים של חסימות, בחנו אלו […]
[…] ויש גם נתון נוסף ששווה להתעקב עליו בנוגע ליכולת החסימה של בושה: חסימות מחוץ לצבע (רובן על שלשות). קראתי איפשהו (לא זוכר איפה) שהשיא העונתי לחסימות כאלו הוא משהו כמו 30 או 40 (לא יכול למצוא את הנתון המדוייק). אז ב-13 משחקים לבושה יש כבר 20 כאלו והוא בדרך הבטוחה לנפץ את השיא. יש לו שילוב נדיר של יציאה מהירה מהמקום, צעדי איילה ארוכים, ניתור מצויין, אורך, ומוטיבציה אדירה, שמאפשרים לו להגיע לזריקות לכאורה חסרות סיכוי ולחסום אותן. הוא רץ בשיא הכח, כמעט בפראות, ואתה כבר בטוח שהוא הולך להתרסק לתוך השחקן, אבל איכשהו הוא מצליח להימנע מזה ברגע האחרון ולספק עוד חסימה מופתית. מעבר לזריקות שהוא מצליח לחסום, יש לזה לדעתי גם השפעה מנטאלית על הזורקים ואחוזי הדיוק בזריקות שהם כן מצליחים לשחרר (חפשו את הפוסטים המופתיים של מיקי/מאנו לפרטים). […]